בלי פוליטיקה ובלי רעש מיותר ניהלו ישראלים רבים יחסי מסחר עם מדינות ערב; בלהט השנאה המתפרצת, הם רואים איך עבודה של שנים יורדת לטמיון
כמה שבועות לפני המהומות האלימות שהתרחשו על גבול ישראל-סוריה ביום הנכבה, הסתיים בהצלחה מבצע מכירת התפוחים של 2011, שבו נמכרו כ-12 אלף טונה תפוחים לסוריה. סוריה מוגדרת אמנם כמדינת אויב, ולכן החוק אוסר לקיים עמה יחסי מסחר, אך בשנים האחרונות הוגדר חריג אחד לכלל זה, והוא יצוא תפוחים של מגדלים דרוזים ברמת הגולן אל אחיהם שמעבר לגבול. השינוי התרחש בעקבות יוזמה של משרד החקלאות מלפני שבע שנים, שהחלה כרעיון לפתרון בעיה של עודפי תפוחים בישראל.
במבצע הנוכחי נמכרו לסוריה 8% מתוצרת התפוחים השנתית בישראל - הכמות הגבוהה ביותר מאז החלה היוזמה. התפוחים נארזים בבתי אריזה ברמת הגולן ומועברים לצד הסורי, מרחק 300 מטר משם, על ידי משאיות של הצלב האדום.
"ההפגנות נגד הנשיא אסד החלו באמצע תקופת המשלוחים, אבל זה לא השפיע עלינו", אומר עמיר אנטלר, מנהל מחוז גליל-גולן במשרד החקלאות. "הדרוזים שלחו כרבע מהתוצרת שלהם אל מעבר לגבול, וקיבלו 12 מיליון דולר. היצוא מתאפשר גם בזכות בתי קירור שהוקמו בכפרי הדרוזים בשנים האחרונות, במימון המדינה".
המסחר בין ישראל לסוריה בטל בשישים לעונת היחסים העסקיים בין ישראל למדינות ערב אחרות. היקף הסחר של ישראל עם מצרים, לדוגמה, הסתכם ב-2010 ב-503 מיליון דולר, עלייה של 24% לעומת השנה שקדמה לה. כעת תוהים אנשי עסקים רבים - הן בישראל והן במדינות ערב - מה יעלה בגורל ההון הרב שהשקיעו בבניית מערכת קשרים עם הצד שמנגד.
לדברי איש עסקים ישראלי, המצב החדש במצרים - ובמיוחד מעצרו של גמאל מובארק - משפיע באופן ישיר על אנשי עסקים ישראלים העובדים במדינה. "גמאל שלט בכלכלה המצרית, והיה מעורב גם בעסקות בין אנשי עסקים מצרים לישראלים. כיום, כשהוא איננו, אנשי עסקים מרגישים שהם בלי אבא ויש אי ודאות גדולה לגבי העתיד.
"בחצי השנה האחרונה הרגשתי שמשהו לא בסדר אצל גמאל: הוא נמנע מלהיפגש ולדבר, אמר שיש בעיות פוליטיות ושצריך להמתין. בלעדיו היה קשה להזיז דברים. הרבה מצרים טוענים כיום נגד ישראל שהיא תמכה כל השנים האלה במשטר מובארק, וכעת אנחנו עלולים לשלם את מחיר התמיכה הזאת".
איש העסקים אומר שאנשי עסקים מצרים רבים מפחדים לעבוד עם ישראל, מחשש שגורמים בתנועה האסלאמית יתנכלו להם. "במעבר ניצנה, לדוגמה, עבדו אנשים מטעם התנועה שעקבו אחרי הסחורות שעוברות בין המדינות. הכרתי מנהל מפעל כימיקלים מצרי, שזרקו לו שני נחשים בבית, בגלל עסקות עם ישראל. כדי להתגבר על הבעיה הזו, לעתים היו שולחים סחורה מישראל למצרים דרך קפריסין".
אלירן מלול, לשעבר איש משרד החוץ והבעלים של חברת "ערב מרקטס" המתווכת בין אנשי עסקים ישראלים לעמיתיהם הערבים, מאשר את הדברים. "דיווחים יומיים בתקשורת המצרית על שר שנחקר, גם בהקשר של עסקות עם ישראל, בוודאי לא עושים טוב ליחסים העסקיים בין שתי המדינות. בהיבט הזה, אפשר להגיד שהמצב עם מצרים נמצא כרגע בהקפאה. גם אם יקום שם משטר דמוקרטי ופתוח יותר, עם פחות שחיתות, זה לא שינוי שיתרחש ביום אחד".
מצב רגיש ומסובך
המצב הפוליטי במצרים יתבהר רק בסוף השנה הנוכחית, לאחר הבחירות לפרלמנט שייערכו בספטמבר והבחירות לנשיאות בדצמבר. ההערכה הרווחת היא שלפחות בטווח הקצר, לישראלים הפעילים במצרים יהיה קשה יותר.
יצואן ישראלי, המוכר סחורה למצרים מזה שני עשורים, מספר שבחודשים האחרונים הוא מסתיר את העובדה שהמוצרים מישראל. "הכל הרבה יותר מסובך ורגיש עכשיו. אף אחד לא יודע מה יקרה. אני עדיין חבר טוב של האנשים שעמם אני עובד במצרים, אבל אני מפחד שבגלל המצב, היחסים האלה ייפסקו".
הרבה אנשי עסקים וחברות ישראליות פועלים באופן אנונימי במצרים ובירדן, ובוודאי שגם במדינות ערב שלהן אין יחסים רשמיים עם ישראל. הדבר נכון בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והציוד החקלאי, שבהם אפשר לייצא ציוד באמצעות חברות זרות.
באופן רשמי, רק ארבע מדינות ערביות מוגדרות כמדינות אויב, וסחר עמן הוא בגדר עבירה על החוק: לבנון, אירן, עירק וסוריה. בשנים האחרונות מוצאת עירק מדי שנה מרשימה זו, בין השאר כדי לאפשר מכירת ציוד לכוחות האמריקאיים במדינה. להערכת יצחק גל, חוקר במכון דיין באוניברסיטת תל אביב המשמש גם כיועץ עסקי לחברות הפעילות במדינות ערב, לפחות 100 חברות ישראליות מוכרות סחורה למדינות ערביות, דרך חברות זרות. "באופן כללי אפשר לומר שמי שמנהל עסקים בעולם הערבי עושה זאת בדרכים עקיפות. במדינות המפרץ הפרסי, השוק החשוב והגדול ביותר עבור ישראלים, איש לא יעשה עסקים ישירות עם ישראלים, זה פשוט לא יאה חברתית. זה קשה מאוד גם במדינות שלישראל יש יחסים עמן. כיום זה נכון אף יותר, הכל רותח ובוער, כך שאנשים זהירים אף יותר מבדרך כלל".
"כמעט כל חברה ערבית שפועלת מול ישראל באופן גלוי מסכנת את הפעילות העסקית שלה", מוסיף מלול. "לשם המחשה, בחנויות במדינות ערב - בירדן, במצרים, במדינות המפרץ, לא תמצאו על המדפים מוצר ישראלי מזוהה. הפעילות העסקית נעשית באופן עקיף ודיסקרטי, וכך זה יהיה לדעתי גם בתקופה הקרובה. אלה ימים של חוסר ודאות".
ג', מנהל בחברה ישראלית לציוד חקלאי, פועל "מתחת לרדאר". הוא פוגש אנשי עסקים ערבים בתערוכות בינלאומיות, וממשיך את הקשר עמם באמצעות מיילים ובפגישות בבתי קפה באירופה. שני הצדדים נזהרים שלא לדבר על פוליטיקה, הוא אומר, ואם רוצים לגלוש לסמול טוק - מדברים על ספורט. בפגישות שערך באחרונה התברר לו שהמצב החדש בעולם הערבי השפיע על הביקושים אצל אנשי עסקים מאלג'יריה ומסעודיה, בעיקר בשל חוסר הוודאות לגבי העתיד. "יש עצירה מסוימת בפעילות העסקית, וכעת הפעילות נמוכה ביחס לתחזיות. באלג'יריה, לדוגמה, כמעט כל הפרויקטים שהיו צריכים לצאת לדרך נעצרו, ורק עכשיו רואים ניצני התאוששות".
איש העסקים הערבי-ישראלי טארק עוואד, בעל חברת עוואד גז לייצור גז בישול שפועלת בין השאר בירדן, אופטימי לגבי השפעתו של אביב העמים הערבי על היחסים הכלכליים בין ישראל למדינות ערב. "בחברות הערביות יש הרבה זרמים תת קרקעיים מעניינים, שעשויים להשפיע לטובה", הוא אומר, "כרגע כל מדינה עסוקה בבעיות הפנימיות שלה וצריכה להתנקות. ייתכן שבמצרים מדברים על ירידה בפעילות העסקית עם ישראל, אבל זה מובן בשלב זה. יש פתגם בערבית שאומר 'הכסף הוא פחדן'. בשלב מאוחר יותר הדברים ייראו אחרת. יש דור חדש שתופס עמדות מפתח בכלכלה ובפוליטיקה, ואלה אנשים פרגמטים".
תנו גז
עבור ישראל, השאלה הכלכלית הקריטית ביותר מאז שהתחילו המהומות בעולם הערבי נוגעת לאספקת הגז הטבעי ממצרים. כיום, 40% מהגז הטבעי שקונה חברת החשמל הישראלית מגיעים מהשכנים בדרום. החשיבות אינה רק בעצם האספקה, אלא בתחרות שנוצרה בין הגז המצרי לחברות הגז הטבעי בישראל, שקודחות במאגר ים תטיס שמול אשקלון ובשנים הקרובות יקדחו במאגר תמר. מדי שנה חוסכת ישראל 1.7 מיליארד שקל בזכות קניית גז ממצרים.
הגז נמכר לישראל על ידי ספקית הגז המצרית EMG, שקיבלה מהממשלה זיכיון לרכוש את הגז ולמכור אותו למדינות אחרות. החברה נמצאת בין השאר בבעלות המיליארדר הנס חוסיין סלאם, ממשלת תאילנד ואיש העסקים הישראלי יוסי מימן באמצעות חברת אמפל שבשליטתו. ב-2009 נפתח חוזה הגז הישראלי-מצרי מחדש, וסוכם שמצרים תספק לישראל עד 7 BCM (יחידת גז) בשנה למשך 20 שנה. מחיר הגז הוכפל, ונקבע על קצת יותר מ-3 דולרים למיליון BTU (יחידת מדידה תרמית). השינוי התרחש בין השאר על רקע העלייה החדה במחיר הנפט, תחליף לגז הטבעי.
סימן השאלה בנוגע להסכם הגז הישראלי-מצרי קשור לשני מעשי חבלה בצינור הגז, שאירעו בחודשים האחרונים בסיני. ככל הנראה, לחבלה אחראים בדווים מהאזור, שמנצלים את אי הסדר הכללי במדינה כדי להפעיל לחץ על הממשל המרכזי. מאז הפיגוע האחרון, לפני כשלושה שבועות, לא חודשה אספקת הגז לישראל.
סיבה אחרת לדאגה היא טענות על כך שההסכם לא היה נקי משחיתות: לפי דיווחים בתקשורת המצרית, גמאל מובארק גזר קופון של 5% מהעסקה, וקרוב משפחה אחר הרוויח עוד 2%. לפני כשלושה שבועות הגיש התובע הכללי המצרי כתבי אישום נגד שר הנפט לשעבר, סאמח פאהמי, ונגד חמישה בכירים אחרים, בשלושה סעיפי שחיתות הנוגעים לעסקת הגז. נגד פאהמי נטען, בין השאר, כי הוא אישר למכור גז טבעי במחירים מוזלים לישראל ולשש מדינות אירופיות, ובכך גרם למצרים הפסד של יותר מחצי מיליארד דולר.
"העסקה הזאת מזוהה עם משפחת מובארק, והתדמית שלה במצרים לא טובה", אומר המזרחן דורון פסקין ממכון המחקר אינפו פרוד, שמעריך שהסכם אספקת הגז נמצא בסכנה. "כשנחתמו הסכמי הגז של מצרים, אמרו גורמים מקצועיים שאין בהם היגיון כלכלי, וכעת עולה החשד שהם נחתמו מסיבות אחרות, אולי כדי לעשות רווחים על חשבון העם".
סוגיית הגז הטבעי אינה נוגעת רק לישראל: מצרים הודיעה באופן רשמי כי בכוונתה לבחון את חוזי הגז עם סוריה, לבנון וירדן, הרוכשת גז במחיר זול יותר מאשר ישראל. לפני שבוע דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס שירדן הסכימה לשלם מחיר גבוה יותר עבור הגז הטבעי שהיא רוכשת ממצרים, דבר שצפוי לחזק את הצד המצרי במשא ומתן על מחיר הגז המיוצא לישראל.
אחד המפסידים מביטול ההסכם או מעליית מחירי הגז עשוי להיות מימן. מקור המקורב לאמפל אומר שההסכם אינו נמצא בסכנה, ומוסיף שלדרישה המצרית לעלייה במחיר אין בסיס. המקור גם דוחה בתוקף את הטענות הנוגעות לשחיתות. לדבריו, אמפל הנסחרת בנאסד"ק עברה בשנים האחרונות ביקורות מקיפות על ידי כמה חברות דירוג בינלאומיות וגופים אחרים, ובהם מודי'ס, סטנדרט אנד פורס וגולדמן סאקס. "הבודקים ראו את הכל - הם היו במתקנים בישראל ובמצרים, בדקו את הספרים בחברת הגז המצרית ובממשלה המצרית, ונתנו דירוג טוב לחברה. עם נאסד"ק לא מתחכמים. נכון, נכתבו דברים בעיתונות המצרית, שמובארק קיבל 18 מיליארד דולר עבור עסקת הגז לדוגמה, אבל מה לעשות שתזרים המזומנים העתידי ל-20 השנים הקרובות מסתכם ב-15 מיליארד דולר בלבד? יש מרחק בין פנטסיות ופולקלור של ימי מהפכה לבין העובדות. האווירה במצרים היא כמו זו ששררה אחרי המהפכה הצרפתית. לכן מגישים תביעות בסיטונות נגד כל מי שהיה קשור איכשהו למשטר הישן. חלקם בוודאי היו מושחתים, אבל כל אחד שהוגש נגדו כתב אישום באמת אשם? ממש לא".
לדברי המקור, הסכם הגז הוא בעל חשיבות אסטרטגית למצרים, גם בשל היחסים שלה עם ארה"ב, ולכן אין זה מקרי ששר החוץ המצרי החדש, נביל אל עראבי, אמר בראיון ל"וושינגטון פוסט" שמצרים תמשיך לספק גז לישראל. "אז נכון, המצרים הכריזו שהם יעלו את המחירים, ייתכן שזה מפני שהם מעלים את המחיר שהם מבקשים ממדינות ערב. אין לנו כוונה לפתוח את החוזה שנה וחצי אחרי שנעשה בו תיקון רבתי עם סעיף ספציפי לגבי מועד העדכון מחדש. אם יזמינו אותנו לפגישה, נבוא ונשמע, אבל נגיד להם - חברים יקרים, נא לקרוא את החוזה".
מצורך ולא מאהבה
מקום שבו העניינים ממשיכים להתנהל פחות או יותר כסדרם הוא אזור הסחר החופשי במצרים, המכונה קוויז (QIZ). אזור תעשייה זה, שנמצא בפאתי קהיר, הוקם בעקבות הסכם משולש בין מצרים, ישראל וארה"ב. על פי ההסכם, מפעלים שבהם לפחות 10% מחומרי הגלם מגיעים מישראל, ייצאו את הסחורה לארה"ב ללא מכס. מדובר בעיקר במפעלי טקסטיל שמעסיקים אלפי עובדים, ומרוויחים כתוצאה מההסכם 1.5 מיליארד דולר בשנה.
גם יצרניות טקסטיל ישראליות נהנות מההסדר ומייצאות למצרים חומרי גלם בסך 100 מיליון דולר בשנה. חברות גדולות, כמו דלתא ובגיר, אף מייצרות במצרים. בשיא המהומות הודיעו שתי החברות על הפסקת העבודה במפעלים כתוצאה מהעוצר הכללי במדינה, אך מאז הן חזרו לפעילות מלאה. עבור שתי החברות, מצרים אטרקטיבית בזכות שכר העבודה הנמוך: עד לפני כמה חודשים הרוויח פועל 60-80 דולר לחודש, ובעקבות שביתות שהתרחשו במפעלים בהשראת המהפכה הועלה השכר ל-100 דולר.
היחסים עם ישראל באזור הסחר החופשי הם עובדה גלויה, מכיוון שהדבר הוא תנאי לביטול המכס בארה"ב. "180 מפעלים נהנים מהתנאים האלה, ורובם מצריים", אומר גבי בר, מנהל דסק המזרח התיכון במשרד התמ"ת. "המצרים עושים את זה מתוך צורך, לא מתוך אהבה. אפילו התחזיות השחורות לא צופות ניתוק של הקשרים וחזרה של מצרים למעמד של מדינת אויב".
לעומת מדינות ערביות אחרות, בירדן היו מעט הפגנות נגד הממשל, וגם להן לא נודעה השפעה מיוחדת על הסחר בין המדינות. לסכסוך הישראלי-פלסטיני יש השפעה גדולה יותר: כך לדוגמה, פסק הלכה שפירסמו כוהני דת בירדן במאי 2010 קבע שאסור לקנות מוצרים מישראל, ודרש שעל כל תוצרת חקלאית תהיה מדבקה Made in Israel.
לדברי אביגדור בורוכו, מנהל סניף גשר שייח חוסיין של חברת עמילות המכס ססובר, בשנים האחרונות מורגשת היטב הירידה בפעילות במסוף, אך דווקא המהומות בסוריה עשויות להחיות אותה מחדש. "הסכסוך הישראלי-פלסטיני משפיע הרבה יותר על היחסים הכלכליים בין ישראל לירדן מאשר ההפגנות שהיו שם בחודשים האחרונים. בשבועות האחרונים מתעניינים אנשי עסקים ירדנים באפשרות לקבל סחורות מאירופה דרך נמל חיפה, בגלל הבעיות בעיר הנמל הסורית לטקיה. למרות כל האיומים, כנראה שהכסף יותר חשוב מהפוליטיקה. אני מקווה שבסוף, בהפוך על הפוך, ישראל תרוויח מזה".
